מספר הרה"ח ר' שלום אהרונוביץ מבית שמש:

בסיומו של זמן ארוך ופורה, נסענו אני והחברותא שלי לחלץ מעט את עצמותינו באזור רמת הגולן.

במשך היום הלכנו כמה שעות רגלי כנהוג והותשנו כראוי. בסופו של יום ארוך ומתיש, החלטנו לעלות מירונה כדי להתפלל שם תפילת ערבית.

המקום בו עמדנו היה על תחנת אוטובוס בתוך כביש צדדי, והסיכוי שיעבור שם רכב כלשהו היה קלוש מאוד. היה עלינו לצעוד כשלוש מאות מטרים עד הצומת הקרוב.

אבל החברותא שלי הודיע לי כי הוא מותש לגמרי, ואיננו כשיר לצעוד כרגע אפילו שלושה מטרים...

הבהרתי לו שאם אנחנו נשארים פה בתחנה אנו עלולים לעשות פה את כל הלילה... אבל הוא בשלו: "איני מסוגל לצעוד כרגע רגלית. אם הקדוש ברוך הוא יכול לשלוח לנו טרמפ עד הצומת הנידח הזה, הוא יכול גם לשלוח אותו אל תוככי הכביש הצדדי בו אנו נמצאים..."

אני מצדי, אדם מעשי וריאלי, פניתי ללכת לכיוון הצומת.

לא עבר זמן רב ולידי עצר ג'יפ יוקרתי ונוצץ. הנהג שאל אותי לאן פני מועדות, ואמרתי מירון. הוא הביט בי בחיוך ואמר: "אני משמש כקצין כבאות, ואני כעת בדיוק בדרכי למירון. אקח אותך עמי בשמחה."

ואז הגיעה תוספת מפתיעה... האיש החווה באצבעו לעבר הכביש ממנו באתי ואמר: "תיגש בבקשה לתחנת האוטובוס שם, אני אאסוף אותך מהתחנה"...

זה היה חסר כל הגיון, אבל הוא חזר שוב על דבריו. לא נותרה בפני ברירה... שבתי לאחורי וצעדתי רגלית שוב את שלוש מאות המטרים המיותרים, שם עמד החברותא שלי פעור פה וצפה בהתרחשות.

הוא עלה יחד עמי אל הרכב שטס לכיוון מירון, ולא אמר דבר. המילים ריחפו באוויר מעצמם...

"אם הקדוש ברוך הוא יכול לשלוח לנו טרמפ עד הצומת הנידח הזה, הוא יכול גם לשלוח אותו אל תוככי הכביש הצדדי בו אנו נמצאים..."

**מקור:** דרשו - הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א | "בטחוני בצורי"